תחשבו מה היה קורה אם היינו מביאים את המנהיגים היהודים והמנהיגים הערבים לשבת יחד ולעשות סדנת שוקולד. מה היה קורה אם לערב אחד הם לא היו מדברים על פוליטיקה אלא רק על דרכים שונות להמיס שוקולד, איך לצפות אותו, מה המילוי הכי שווה לפרלין ומה יותר טעים – שוקולד לבן, שוקולד מריר, או רגיל. תחשבו אילו יחסים היו יכולים להתפתח ביניהם, אם כל אחד היה מכין לחברו משהו שהוא אוהב במיוחד
 |
איזה רגשות?? שוקולדיים!
איזה רגשות היו מתעוררים שמה. מה היה קורה אם הם היו נפגשים פעם אחת לא על בטן ריקה ולא עם תחושה שכל האחריות על העתיד של העם שלהם מונחת על כתפיהם.
תארו לכם עולם בו אובאמה ומיט רומני יושבים יחד להכין שוקולד. יכול להיות שאובאמה היה מכין למישל משהו שהיא אוהבת במיוחד, ורומני היה עושה אותו דבר לאן. מה היה קורה אם במקום לשכנע את כולם להצביע להם לנשיאות, הם היו צריכים לשכנע את כולם להחליט איזה שוקולד יותר טעים ולעשות טעימות בכל רחבי ארצות הברית ובחירות לאחר מכן על מנת לקבוע איזה מומעמד לנשיאות מכין שוקולד יותר טעים.
תארו לכם עולם יפה
תארו לכם עולם בו ילדים לא מאבדים את הילדות שלהם בבית הספר ולא דורסים את היצירתיות שלהם ביום הראשון של כיתה אלף כי יש תשובה יחידה לכל שאלה שהמורה שואלת, אלא במקום זה הם היו רשאים לקחת שוקולד וליצור איתו מה שהם רוצים. ה היה קורה אם הם היו צריכים לשתף פעולה כל הכיתה ולהכין כדורי שוקולד ביחד ואחר כך להביא אותם הבייתה כדי להתגאות בפני ההורים שהם הכינו שוקולד היום בכיתה ולא שהם קיבלו תשעים ושבע במבחן.
תארו לכם מה היה קורה אם פיקוד העורף היה מחלק שוקולד במקום מסכות אב"ח. ואם במקום מילואים כולם היו חייבים ללכת פעם בשנה לשלושים יום לסדנת שוקולד. איזה עולם טוב זה היה יכול להיות. מה היה קורה אם בראש השנה היינו שמים במרכז השולחן שוקולד ולא ראש של דג. ומה היה קורה אם היינו עושים כפרות עם שוקולד ולא עם תרנגול. האם היינו יכולים לחיות בעולם בו היינו מחליפים שוקולד אחד עם השני במקום מטבעות כסף ושטרות? האם היינו יכולים ללבוש שוקולד במקום בדים ולשתות שוקו במקום מים? הרי שוקולד הוא מרכיב לא פחות חשוב בחיינו מכל שאר הדברים שהוזכרו כאן.
